עבור לתצוגה סלולארית
חדשות
בידור
סלבס
אוכל
Online
לייף סטייל
ספורט
הורוסקופ
משחקים
ערוץ 10
הורדות
ישרא-בלוג
גיא פינס
פורומים
מעושרות
צינור לילה
סרוגים
צ'אט
גיימר
אסטרולוגיה
הדיל היומי
ספורט
הורוסקופ
משחקים
ערוץ 10
הורדות
ישרא-בלוג
גיא פינס
פורומים
מעושרות
צינור לילה
סרוגים
צ'אט
גיימר
אסטרולוגיה
הדיל היומי
עוד בערוץ 10 - עיר הריקודים
עוד לא רקדתי די
עוד לא רקדתי די
עודכן
16:14 27/04/2008
מערכת נענע
אין ספק כי ריקודי עם הם הדבר הכי ישראלי שיש. יותר מחומוס, יותר
מפלאפל. ריקודי העם חוצי גיל, עדה או מין. מקום המדינה ועד היום,
אין אף סגנון ריקוד פופולרי ממנו בארץ
עוד לא רקדתי די
קשה לראות היום איך בשורה, משמחת ככל שתהיה, תוציא רבבות בני אדם אל הרחובות שיפצחו בריקודי הורה
המוניים כפי שקרה בעת הכרזת המדינה לפני למעלה מחמישים שנה. אם, לצורך העניין, היתה המדינה מוכרזת
בשבוע שעבר, היינו יוצאים לכיכר רבין ורוקדים לצלילי "ישנן בנות". ריקודי העם, שהיו נהוגים עוד לפני קום המדינה בימי העליות הראשונות, הם אולי לא ההעדפה הראשונה שלנו כיום, אך הם עדיין סגנון הריקוד הפופולרי ביותר בארץ ואחד הסממנים המובהקים ביותר של הישראלית, יותר מחומוס ופלאפל, שהמקור שלהם הוא אגב ערבי בכלל. בניגוד לסגנונות ריקוד רבים אחרים, בהם התפתחות הסגנון חלה במקביל להתפתחות הז'אנר המוזיקלי, בריקודי העם מחברים כוריאוגרפיה על זמר עברי קיים ומוכר, ולא פחות חשוב מזה – פופולרי וקליט. ישנם כוריאוגרפים רבים כיום המחברים ריקודים. חלקם מתפרנסים מכך וזהו עיסוקם העיקרי, חלקם עושים זאת במסגרת חוגים בבתי ספר ובמתנ"סים וחלקם מעדיפים זאת כתחביב. הידועים ביותר, מחבריהם של קלאסיקות ידועות, הם גורית קדמן ויונתן כרמון, כאשר זה האחרון היה בין היוזמים והמקימים של פסטיבל המחול הידוע בכרמיאל. "אין מה לעשות, הישראלים אוהבים לעשות דברים ביחד גם אם לפעמים זה לא נראה ככה", אומר מומחה לתרבות ישראלית מאחת האוניברסיטאות הגדולות בארץ. "הרגשת ה'ביחד', השייכות, קוסמת לישראלי למרות האינדיבידואליות המודרנית הבאה לידי ביטוי בתקופה הנוכחית. קח את השירה בציבור, לדוג'. אין כמעט מדינה בעולם שבה אנשים מגיעים לשבת ולשיר ביחד בכוונה תחילה. לרוב זוהי פעולה ספונטנית, הנוצרת
במקביל לפעולה אחרת כגון קומזיץ, אבל בישראל ישנם אירועים ספציפיים של שירה בציבור נטו, הסוחפים אחריהם
אלפי משתתפים. אין לזה אח ורע בעולם כולו. בנוסף, האירועים האלו גם משמשים מפלט מהיומיום האפור
והשוחק, ויש לאסקפיזם הזה תפקיד חשוב מאוד בשמירה על השפיות בארץ מטורפת כמו ישראל". בשנים הראשונות לקום המדינה, בהן תחושת האחדות, ה"ביחד" והקיבוציות היו כל כך חשובות ומזוהות עם הישראליות, תפס ריקוד העם תפקיד מאוד חשוב בתרבות של ארץ ישראל המתפתחת. בשנים 1944-1968 היה מתקיים מדי שנה מעין פסטיבל מחול בקיבוץ דליה, שבו רקדו מאות משתתפים, מתוכם יצאו הכוריאוגרפים שאת הריקודים שלהם אנו מכירים היום. השירה בציבור והריקודים התפתחו יד ביד, וכוריאוגרפיות לריקודים רבים כאמור חוברו לשירים ידועים ואהובים. "ריקודי העם, בנוסף להיותם סממן ישראלי, מסמלים ברמה כזו או אחרת גם את שייכותו של העם היהודי לארץ ישראל בתפוצות", הוא ממשיך. "אפשר לראות זאת בעיקר אצל יהודי ארצות הברית, שם מלמדים ורוקדים ריקודי עם ישראליים בעיקר במחנות קיץ לנוער יהודי. חשיבות ידיעתם של כמה ריקודים כאלו
היא לא פחותה לצורך העניין מאשר ביקור בארץ או התנדבות בקיבוץ לדוגמה." אבל ריקודי העם חצו לא רק את גבולותיה של מדינת ישראל, אלא אף את גבולותיו של העם היהודי. הדוגמה אולי הטובה ביותר לכך היא ההרקדות ביפן. הם לא ישראלים, הם לא יהודים, הם גם לא מבינים מילה מהשירים. אבל הם יודעים את כל הצעדים של "שיבולת בשדה". כשפסטיבל המחול של קיבוץ דליה חדל מפעילות בסוף שנות השבעים, במקביל להתמערבות שהחלה להתפשט בארץ וסגנונות ריקוד "מודרניים" יותר חדרו אליה, חלה נסיגה בפופולריות של ריקודי העם, שקיבלו סטיגמה של ריקודים מיושנים. בסוף שנות השמונים, כשפסטיבל כרמיאל נפתח לראשונה בארץ, חודשה המסורת והחלה לקבל סממנים מודרניים יותר עם הקמתן של להקות נוער. להקות כמו "הורה ירושלים" החלו להתפרסם ולהופיע בטלוויזיה ובמקומות שונים בארץ, ונראה כי הקסם של ריקודי העם חזר – בעיקר בשל השילוב של ריקודים ידועים כמו "צדיק כתמר יפרח", "עוד לא אהבתי די", "שיבולת בשדה", "ושאבתם מים" עם שירים חדשים יותר ומודרניים יותר שעליהם חוברו כ ו ר י א ו ג ר פ י ו ת חדשות. "בסוף שנות התשעים ועד היום
ניכר שינוי בכל מה שקשור לחיבור של ריקודי העם", טוענת אחת הכוריאוגרפיות המוכרות באזור המרכז. "אם
פעם הכוריאוגרף היה מחבר ריקודים על שירים מפורסמים שכבר שהיו פופולריים, נכס צאן ברזל, הרי שכיום התהפכו היוצרות וזמרים רבים מבקשים מכוריאוגרפים לחבר ריקודים על השירים שלהם כדי לקדם אותם.
היום, אם אין ריקוד על שיר שכתבת זה כבכיול מפחית מערכך כיוצר, למרות שאין כמעט אף יוצר שיודה בכך".
השימוש בשירים ישראליים מודרניים בריקודי העם המוכרים כיום חיבר שוב את הצעירים, המשתתפים בהרקדות
המוניות לצד המבוגרים והקלאסיקות המוכרות. אם פעם היה אפשר לשים מוזיקה עם מגבר או שניים וכולם פצחו בריקודים המוכרים, הרי שכיום לא תראו הרקדה המכבדת את עצמה ללא "המרקיד" - מיקרופון "מדונה" על ראשו, והוא מנחה את הרוקדים תוך כדי ומזכיר להם את הצעדים, שחלקם נלמדו באותו יום עצמו מוקדם יותר. כיום
ריקודי העם עדיין נמצאים בראש הפירמידה. השימוש בשירים מודרניים וכוריאוגרפיות חדשות מושך לא רק את
הצעירים אלא גם את המבוגרים, שאמנם לא זנחו את "שאבתם מים" אבל שמחים לרענן גם עם אביב גפן. ילדים, נערים, חיילים, זוגות נשואים – את כולם תוכלו למצוא בפסטיבל כרמיאל או בהרקדות ההמוניות שמארגנת עיריית
תל אביב בספורטק למשל. הריקוד הקבוצתי, חוצה העדות והמינים חסר הפוזה, בשילוב ההיכרויות הרומנטיות,
המוזיקה האהובה, הכוריאוגרפיות הפשוטות והקליטות, וכרטיס הכניסה הזול שלעתים אף אינו עולה שקל,
ואפילו הכושר הגופני – לכל אלה עדיין לא פג הקסם.
פעולה ספונטנית, הנוצרת במקביל לפעולה אחרת כגון קומזיץ, אבל בישראל ישנם אירועים ספציפיים של שירה
בציבור נטו, הסוחפים אחריהם מאשר ביקור בארץ או התנדבות בקיבוץ לדוגמה." אבל ריקודי העם חצו
לא רק את גבולותיה של מדינת ישראל, אלא אף את גבולותיו של העם היהודי.
המוניים כפי שקרה בעת הכרזת המדינה לפני למעלה מחמישים שנה. אם, לצורך העניין, היתה המדינה מוכרזת
בשבוע שעבר, היינו יוצאים לכיכר רבין ורוקדים לצלילי "ישנן בנות". ריקודי העם, שהיו נהוגים עוד לפני קום המדינה בימי העליות הראשונות, הם אולי לא ההעדפה הראשונה שלנו כיום, אך הם עדיין סגנון הריקוד הפופולרי ביותר בארץ ואחד הסממנים המובהקים ביותר של הישראלית, יותר מחומוס ופלאפל, שהמקור שלהם הוא אגב ערבי בכלל. בניגוד לסגנונות ריקוד רבים אחרים, בהם התפתחות הסגנון חלה במקביל להתפתחות הז'אנר המוזיקלי, בריקודי העם מחברים כוריאוגרפיה על זמר עברי קיים ומוכר, ולא פחות חשוב מזה – פופולרי וקליט. ישנם כוריאוגרפים רבים כיום המחברים ריקודים. חלקם מתפרנסים מכך וזהו עיסוקם העיקרי, חלקם עושים זאת במסגרת חוגים בבתי ספר ובמתנ"סים וחלקם מעדיפים זאת כתחביב. הידועים ביותר, מחבריהם של קלאסיקות ידועות, הם גורית קדמן ויונתן כרמון, כאשר זה האחרון היה בין היוזמים והמקימים של פסטיבל המחול הידוע בכרמיאל. "אין מה לעשות, הישראלים אוהבים לעשות דברים ביחד גם אם לפעמים זה לא נראה ככה", אומר מומחה לתרבות ישראלית מאחת האוניברסיטאות הגדולות בארץ. "הרגשת ה'ביחד', השייכות, קוסמת לישראלי למרות האינדיבידואליות המודרנית הבאה לידי ביטוי בתקופה הנוכחית. קח את השירה בציבור, לדוג'. אין כמעט מדינה בעולם שבה אנשים מגיעים לשבת ולשיר ביחד בכוונה תחילה. לרוב זוהי פעולה ספונטנית, הנוצרת
במקביל לפעולה אחרת כגון קומזיץ, אבל בישראל ישנם אירועים ספציפיים של שירה בציבור נטו, הסוחפים אחריהם
אלפי משתתפים. אין לזה אח ורע בעולם כולו. בנוסף, האירועים האלו גם משמשים מפלט מהיומיום האפור
והשוחק, ויש לאסקפיזם הזה תפקיד חשוב מאוד בשמירה על השפיות בארץ מטורפת כמו ישראל". בשנים הראשונות לקום המדינה, בהן תחושת האחדות, ה"ביחד" והקיבוציות היו כל כך חשובות ומזוהות עם הישראליות, תפס ריקוד העם תפקיד מאוד חשוב בתרבות של ארץ ישראל המתפתחת. בשנים 1944-1968 היה מתקיים מדי שנה מעין פסטיבל מחול בקיבוץ דליה, שבו רקדו מאות משתתפים, מתוכם יצאו הכוריאוגרפים שאת הריקודים שלהם אנו מכירים היום. השירה בציבור והריקודים התפתחו יד ביד, וכוריאוגרפיות לריקודים רבים כאמור חוברו לשירים ידועים ואהובים. "ריקודי העם, בנוסף להיותם סממן ישראלי, מסמלים ברמה כזו או אחרת גם את שייכותו של העם היהודי לארץ ישראל בתפוצות", הוא ממשיך. "אפשר לראות זאת בעיקר אצל יהודי ארצות הברית, שם מלמדים ורוקדים ריקודי עם ישראליים בעיקר במחנות קיץ לנוער יהודי. חשיבות ידיעתם של כמה ריקודים כאלו
היא לא פחותה לצורך העניין מאשר ביקור בארץ או התנדבות בקיבוץ לדוגמה." אבל ריקודי העם חצו לא רק את גבולותיה של מדינת ישראל, אלא אף את גבולותיו של העם היהודי. הדוגמה אולי הטובה ביותר לכך היא ההרקדות ביפן. הם לא ישראלים, הם לא יהודים, הם גם לא מבינים מילה מהשירים. אבל הם יודעים את כל הצעדים של "שיבולת בשדה". כשפסטיבל המחול של קיבוץ דליה חדל מפעילות בסוף שנות השבעים, במקביל להתמערבות שהחלה להתפשט בארץ וסגנונות ריקוד "מודרניים" יותר חדרו אליה, חלה נסיגה בפופולריות של ריקודי העם, שקיבלו סטיגמה של ריקודים מיושנים. בסוף שנות השמונים, כשפסטיבל כרמיאל נפתח לראשונה בארץ, חודשה המסורת והחלה לקבל סממנים מודרניים יותר עם הקמתן של להקות נוער. להקות כמו "הורה ירושלים" החלו להתפרסם ולהופיע בטלוויזיה ובמקומות שונים בארץ, ונראה כי הקסם של ריקודי העם חזר – בעיקר בשל השילוב של ריקודים ידועים כמו "צדיק כתמר יפרח", "עוד לא אהבתי די", "שיבולת בשדה", "ושאבתם מים" עם שירים חדשים יותר ומודרניים יותר שעליהם חוברו כ ו ר י א ו ג ר פ י ו ת חדשות. "בסוף שנות התשעים ועד היום
ניכר שינוי בכל מה שקשור לחיבור של ריקודי העם", טוענת אחת הכוריאוגרפיות המוכרות באזור המרכז. "אם
פעם הכוריאוגרף היה מחבר ריקודים על שירים מפורסמים שכבר שהיו פופולריים, נכס צאן ברזל, הרי שכיום התהפכו היוצרות וזמרים רבים מבקשים מכוריאוגרפים לחבר ריקודים על השירים שלהם כדי לקדם אותם.
היום, אם אין ריקוד על שיר שכתבת זה כבכיול מפחית מערכך כיוצר, למרות שאין כמעט אף יוצר שיודה בכך".
השימוש בשירים ישראליים מודרניים בריקודי העם המוכרים כיום חיבר שוב את הצעירים, המשתתפים בהרקדות
המוניות לצד המבוגרים והקלאסיקות המוכרות. אם פעם היה אפשר לשים מוזיקה עם מגבר או שניים וכולם פצחו בריקודים המוכרים, הרי שכיום לא תראו הרקדה המכבדת את עצמה ללא "המרקיד" - מיקרופון "מדונה" על ראשו, והוא מנחה את הרוקדים תוך כדי ומזכיר להם את הצעדים, שחלקם נלמדו באותו יום עצמו מוקדם יותר. כיום
ריקודי העם עדיין נמצאים בראש הפירמידה. השימוש בשירים מודרניים וכוריאוגרפיות חדשות מושך לא רק את
הצעירים אלא גם את המבוגרים, שאמנם לא זנחו את "שאבתם מים" אבל שמחים לרענן גם עם אביב גפן. ילדים, נערים, חיילים, זוגות נשואים – את כולם תוכלו למצוא בפסטיבל כרמיאל או בהרקדות ההמוניות שמארגנת עיריית
תל אביב בספורטק למשל. הריקוד הקבוצתי, חוצה העדות והמינים חסר הפוזה, בשילוב ההיכרויות הרומנטיות,
המוזיקה האהובה, הכוריאוגרפיות הפשוטות והקליטות, וכרטיס הכניסה הזול שלעתים אף אינו עולה שקל,
ואפילו הכושר הגופני – לכל אלה עדיין לא פג הקסם.
פעולה ספונטנית, הנוצרת במקביל לפעולה אחרת כגון קומזיץ, אבל בישראל ישנם אירועים ספציפיים של שירה
בציבור נטו, הסוחפים אחריהם מאשר ביקור בארץ או התנדבות בקיבוץ לדוגמה." אבל ריקודי העם חצו
לא רק את גבולותיה של מדינת ישראל, אלא אף את גבולותיו של העם היהודי.
תכני נענע 10 בסלולר
|
כותרות החדשות בסלולר
שלחו את המילה "חדשות" למספר 1397
כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
Video powered by 